ספנקינג על בסיס שבוע – סיפור אמיתי

הקמתי את הבלוג הזה (ובלוגים אחרים) סתם כדי לספר סיפורים שאני מספר לעצמי, סיפורים שמגרים את הדמיון שלי, סיפורים שכתבתי לעצמי ולחברים/חברות. אני אוהב לתת ספנקינג, זה מספק אצלי איזשהו יצר שלא ממש עמדתי על טיבו, אבל גם לא חקרתי אותו לעומק. פשוט אוהב את זה וזהו. הניסיון האישי שלי הוא לא קטן. במערכות יחסים שונות שהיו לי, התבקשתי או הצעתי לתת ספנקינג קל/בינוני/קשה ותמיד נהניתי מזה.

"היא" שלצורך העניין אכנה אותה אורנה (בוודאי שזה לא שמה האמיתי) הגיבה כאן על אחד הסיפורים כאשר ביקשה במפורש שאקרא את התגובה ואמחק אותה. היו לה שאלות כלליות. היא, בת 44, גרושה, מאיזור המרכז ורצתה לדעת קצת יותר.

גם אני גרוש, וגם אני אחרי הגירושין הייתי סקרן ללמוד ולעשות לא מעט דברים. עניתי לה בעניין רב ואז היא אמרה לי שהיא מרגישה שהיא צריכה ספנקינג. היא הדגישה שהיא צריכה את זה, לא סקס, לא יחסים, רק ספנקינג. זו הייתה שאלה שמאחוריה הסתתרה איזו הצעה.

עניתי כן.

קבענו אצלי והיא הגיעה. אישה נאה, מטופחת, שמנמנה קצת. סיפרה לי על החיים, על הגירושין, על מה שעברה, שתינו קפה, דיברנו על הא ועל דא, על ילדים ואז שאלתי אותה באופן הכי מפורש: "את רוצה שאכאיב לך?"

"כן"

"למה?"

"בוא לא נכנס לזה, אני צריכה את זה וזהו".

הלכנו לסלון. התיישבתי, אמרתי לה לפשוט את המכנסיים והשכבתי אותה עלי בתנוחת OTK. ישבן מלא, יפה. ליטפתי אותו קצת וחבטתי אותו קלות, נהניתי לראות את הישבנים קופצים, את התגובה שלהם. לאט לאט הגברתי את הקצב, יותר חזק ויותר חזק. הישבנים הלכו ונצבעו בצבע אדום.

עצרתי קצת, ליטפתי אותה, שאלתי אותה אם היא רוצה חזק יותר והיא אמרה לי שכן. שאלתי אותה אם להמשיך עם הידיים או לעבור לחגורה.

היא קצת גמגמה ולכן הורדתי אותה לגמרי לרצפה, השענתי אותה על השולחן, הבאתי חגורה והתחלתי להצליף בה בישבן, שוב, בקצב מתגבר.  זה כאב לה מאוד.  אחרי כחמש עשר הצלפות ביקשה לעצור.

היא התלבשה נתנה לי נשיקה קטנה על הלחי והלכה.

בערב דיברנו קצת באימייל, אמרה תודה, אמרה שיתכן שתרצה עוד, אם זה בסדר מצידי. אמרתי שכן. כתבתי, אני אוהב לתת ספנקינג.

אחרי שבוע היא באה שוב (קבענו ערב קודם כמובן). הפעם זה היה טבעי יותר. היא גם הרגישה חופשיה לפשוט את התחתונים. סטרתי לישבניה שוב ושוב, נהניתי במיוחד. תוך כדי גם ליטפתי אותה בכוס. היא הייתה רטובה ומחורמנת, אבל מאחר ולא "הזמינה" אותי לזה, רק נהניתי לגעת, לגרות אותה, להתגרות בעצמי וחזרתי לתת לה ספנקינג עוד ועוד. כמו בפעם הקודמת, עברנו לחגורה. ישבניה נצבעו בפסים אדומים וסגולים. מראה מלבב במיוחד.

כשביקשה לעצור, עצרתי. ביקשה שאצא רגע. יצאתי ושמעתי אותה מאוננת. זה חירמן אותה ברמות ויחד עם זאת, היא העדיפה שלא לערב אותי בזה. כיבדתי אותה.

במשך חמישה שבועות נוספים היא הגיעה פעם בשבוע לקבל ספנקינג. ניסיתי להבין קצת יותר, אבל היא היסתה אותי. "זה מה שאני רוצה". בכל פעם הספקנתי אותה חזק יותר, עם הידיים, עם החגורה, עם הקיין. נדמה שהיא ראתה אותי כמוציא לפועל איזשהו עונש דימיוני, לפחות כך חשבתי לעצמי.

בפעם האחרונה היא התקשרה בערב להודות לי ולומר שזו הייתה הפעם האחרונה. היא ביקשה שלא אצור איתה קשר יותר.

כך היה.

משונה, לא היה סקס, למעט ידידות קלה ותקופתית לא היה שום דבר מעבר לזה, וכמו שהופיעה, כך נעלמה. האמת? אני קצת מתגעגע

 

 

דיאטת ספנקינג

דנה לא הפסיקה להתפעל מהמראה החדש של יפעת. "את פשוט מדהימה, זה לא להאמין כמה שרזית, את נראית נפלא". היא החמיאה לה שוב ושוב ומעבר לפירגון האמיתי של חברה טובה, הייתה שם גם קצת קינאה. דנה עצמה הייתה עבת בשר. לא הייתי אומר שהייתה שמנה, אבל בהחלט הייתה קצת דבה.

"זה הרבה כוח רצון" אמרה לה יפעת שבעת רצון.

"זה רק כוח רצון?" שאלתי וחייכתי חיוך קטן.

"כמובן, כוח רצון ותמיכה של בן הזוג" אמרה מיד יפעת.

שנתיים היינו חברים, שנה וחצי גרנו ביחד, ואני בהחלט עזרתי לה לרזות. היא ירדה עשרים קילו וזה שינה אותה מקצה לקצה. כשרזתה היא נראתה טוב, התלבשה טוב, קיבלה הרבה ביטחון עצמי ובכלל, הייתה מרוצה מעצמה.

"הנה, תראה" אמרה דנה בהתרסה ליאיר בעלה, תראה איך אמיר כל כך מפרגן. אולי גם אתה תעזור לי.

יפעת ואני החלפנו מבטים של יודעי דבר. "אני לא חושבת שזה מתאים לכל זוג" אמרה יפעת בשקט.

"נכון, לא כל בן זוג הוא כזה מפרגן כמו בן הזוג שלך" דנה ניצלה את ההזדמנות כדי לסגור חשבון עם בעלה על משהו.

יפעת משכה בכתפיה ושתקה.

דווקא יאיר התעורר. "רגע רגע, אני מפריע לך לעשות דיאטה? הרי כל פעם אני קונה לך בדיוק מה שאת רוצה, אני מכין לך סלטים, למה את אומרת שאני לא מפרגן?"

"לא, אתה בסדר גמור" דנה מיד ניסתה לתקן. "רק ש…"

"רק ש… זה קשור בך ואם את לא מצליחה, אז את מאשימה אחרים" ענה לה יאיר. נראה היה שהוא מרוגז לאללה.

החלפתי מהר נושא. לא בא לי לחזות בבני זוג שרבים אצלי בסלון. זה לא שהם היו חברים שלי, אבל בכל זאת, היינו צריכים לבלות ערב ובא לי שהמילה לבלות תהיה מודגשת יותר.

אכן, עברנו לנושאים אחרים, דיברנו על הא ודא, הם דיברו על הילדים שלהם, אני הזכרתי קצת את שני הילדים שלי, דיברנו על העבודה של יאיר ובכלל. בשעת ערב מאוחרת כבר ששני בקבוקי יין ולא מעט כיבוד (דיאטתי כמובן) חוסלו, כבר התחושה הייתה אינטימית יותר, היינו קצת עייפים, קצת רגועים. דנה שאלה עכשיו בקטע הרבה יותר רגוע, "נו, בכל זאת בקשר לדיאטה שלך, ספרי לנו איך אמיר עזר לך".

יפעת הפנתה אלי מבט שואל. אני עניתי לה במבט משלי – אם בא לך, אז תספרי.

"זה נורא פשוט" פתחה ואמרה. "אני התחלתי לעשות קצת דיאטה, התחלתי לעשות כל יום קצת ספורט, את יודעת ללכת בערב ואמיר הלך איתי ו…" היא התלבטה אם להמשיך ולספר.

"וכל שלושה ימים היא עלתה על המשקל. אם לא ירדה גרם אחד, סימן שלא התאמצה מספיק ו… חטפה" אמרתי בקול.

בחדר הסתררה שתיקה.

"מה זאת אומרת חטפה?" הפר יאיר את השתיקה.

"חטפה חטפה, כלומר קיבלה מכות בטוסיק" אמרתי.

שוב שתיקה שהפעם הייתה ארוכה.

"תראו, אני לא ממש רוצה להכנס ולפרט על רוב הדברים אבל… חלק מההסכם שעשינו היה שאני אמורה לקבל עונש על כך שלא ירדתי. עכשיו אני לא יכולה לתת לעצמי עונש והעונש חייב היה להיות קשה ואפילו כואב, אז הסכמנו ש…"

זו הייתה ההצעה שלי. כלומר, בלאו הכי הטעם שלי בסקס היה טעם כוחני מאוד. כך היה מההתחלה. אני הייתי טיפוס דומיננטי שאהב אפילו קצת להכאיב לבנות זוגו בסקס, לא משהו קשה מידי, אבל קשירות, פה ושם סטירות, פה ושם ספנקינג. ככה תמיד אהבתי. זה למעשה מה שהרס לי את חיי הנישואים שלי. אשתי לשעבר, אם ילדי אהבה סקס רגוע, מיסיונרי פשוט פעם בשבוע ואני אהבתי סערות, סקס אלים, כוחני. כמובן שפזלתי הצידה ומה שנאמר, רעיתי בשדות זרים. היא לא תפסה אותי בוגד בה, אבל הריחוק והפערים בינינו הלכו וגברו עד שבסוף היינו שני זרים זה לזה ונפרדנו.

כשפגשתי את יפעת, הבהרתי לה את זה כבר בפעם הראשונה שהיינו במיטה. היא אהבה את זה, אהבה את איך שאני כובש אותה, את ההתנהגות האלימה מעט. בהמשך כאשר כחלק מהמשחק המקדים הייתי מספינק אותה היא אהבה ו… ככה היה לנו טוב.

כאשר החלה בדיאטה והייתה מתוסכלת מחוסר ההצלחה, אך טבעי היה שאציע לה את השיטה הזו. כל פעם הייתה עולה על המשקל ואם לא הייתה מתקדמת, הייתי או מניח אותה על בירכי או כל תנוחה אחרת והייתי חובט בה. אם חלילה הייתה עולה במשקל, מה שקרה פעמיים או שלוש פעמים בהתחלה, הייתי מחטיף עוד יותר חזק. כמובן שזה עזר. עובדה שירדה כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. אפשר לעזור לכוח הרצון.

דנה רצתה לשמוע קצת יותר פרטים ויפעת הייתה נבוכה מידי מכדי לספר, אז אני זה שסיפרתי. "ככה זה, לפעמים אנשים נוטים לוותר לעצמם, זה בגלל חינוך לקוי אולי בגלל כוח רוצון מוגבל. אבל תחשבי על זה שאם את לא תשמרי על הדיאטה, אם תחטיא לעצמך ולו פעם אחת וזה ישפיע על המשקל שלך ותדעי שזה יכאב לך, אבל אני לא מתכוון לספנקיג קליל, אלא לחבטות אמיתיות, למכות אמיתית, כאלו שאחר כך כואב לך לשבת במשך יומים, אז.. אני די בטוח שתחשבי על כל ביס".

נדמה לי שדנה ויאיר בעלה לא ידעו אם לצחוק או לבכות לשמע המידע החדש הזה. "איכשהו לא נראה לי שזה יכול להתאים לכם" אמרתי. "יאיר לא נראה לי רע מידי שיכול להכאיב לך וגם היחסים ביניכם… לא נראה לי שתרשי לו לחבוט בך חזק כל כמה ימים"

כך פחות או יותר נגמר הערב. הם יצאו מהורהרים ויפעת ואני… טוב, אחרי שפינינו את הסלון, רחצנו כלים, אירגנו את הבית, אני פתחתי את הטלוויזיה, יפעת הלכה להתרחץ ולהכין את עצמה. שמעתי אותה יוצאת מהמקלחת ונכנסת לחדר השינה.

נכנסתי אני למקלחת ואז אחריה, לחדר השינה. היא כבר הייתה מוכנה, על ארבע, מפושקת, לצידה מונחים בסדר מופתי החגורה, המחבט והקיין. כן, השבוע היא עלתה בכמה גרמים וידעה שהיא צריכה להענש על כך.

 

אורית נכנסת למסגרת

אומרים שחוסך שיבטו שונא בנו. אז לי יש שלושה ילדים ואני לא חוסך שיבטי. כלומר, לא, אני חלילה לא מרביץ להם בכוח, אף אחד לא מקבל סטירה חינוכית אפילו לא בצחוק, אבל… כאשר אורית, הגדולה, הגיע לגיל שש עשרה ולתיכון והתברר שהיא פשוט פורקת עול ישבתי איתה בערב אחד ארוך וניסיתי להסביר לה שזה לא יכול להמשיך ככה, היא צריכה להכנס לתלם.

בפנים הכי רציניות, הכי עצובות היא אמרה לי שלפעמים זה "בורח לה" כלומר, היא יודעת שהיא אחראית למעשים שלה והיא תמיד מפעילה שיקול דעת, אבל לפעמים קבלת ההחלטות שלה לא נכונה, לפעמים היא נגררת אחר החבר'ה, לפעמים…

ככה זה גיל ההתבגרות, אין מה לעשות, אבל מסתבר שלאורית הייתה תובנה נוספת. "זה אשמתכם" אמרה לי בשיא הרצינות, "אשמה של אמא ושלך שלא הקפדתם איתי כשהייתי צעירה יותר, שלא הייתם יותר קשוחים".

חה, צחוק הגורל. נתנו לה השתדלנו לפתח אצלה אחריות, לתת לה תמיד את זכות הבחירה והנה, פתאום היא באה אלינו בטענות. "עדיין לא מאוחר מידי" אמרתי.

"לא, אני גדולה מידי"

"לא, אף פעם לא מאוחר מידי" אמרתי.

"מה… אני כבר בת שש עשרה וחצי, אז מה, כל פעם שלא אהיה בסדר, תתן מכות בטוסיק?" שאלה וחייכה.

אומרים שאם מניחים משהו על השולחן, אז הוא שם, מונח. ופתאום זה נראה אולי מוטרף, אבל בר יישום.

"אף פעם לא הרמנו עלייך יד, את יודעת, אבל אם נגיע להסכמה שכשאת לא בסדר, את מקבלת מתוך הבנה ורצון מכות בטוסיק, אז כן, אולי זה רעיון לא רע, דווקא עכשיו כשאת בת שש עשרה".

זה נראה מטורף גם לה וגם לי, אבל בשעת לילה עולים תמיד רעיונות לא רעים. בשתים לפנות בוקר, היינו שנינו מותשים. אני הלכתי לישון מהורהר לגמרי, כך כנראה גם אורית.

עברו כמה ימים. איכשהו אשתי לקחה את שני הילדים הקטנים לאנשהו ,אורית ישבה בחדרה, אני צפיתי בטלוויזיה. פתאום היא הופיעה מולי. "אני מוכנה לזה" הודיעה לי במעין הכרזה חגיגית.

"מוכנה למה" לא ממש הבנתי.

"מוכנה לזה שכשלא יהיה בסדר, תתן לי מכות בטוסיק" אמרה והותירה אותי בהלם מוחלט.

אחרי כמה דקות של בהיה באוויר ומחשבות מפוזרות יצא לי משהו קצת לא ברור, אבל נדמה לי ששנינו הבנו אותו. פעם בשבוע אורית, הבת הגדולה והאהובה שלי תשב איתי, נעבור ביחד על הדברים שהיא עשתה לא בסדר, אני זה שיחליט מה התעריף. כמובן שההסדר הזה יהיה רק ביני לבינה אף פעם לא נספר את זה לאף אחד. נעשה ניסיון חודש ונראה.

"נתחיל עכשיו" היא הציעה ומיד שפכה. התחצפה למורה להתעמלות, לא התנהגה יפה לשני האחים שלה ולא הכינה שיעורים בכלל.

"אוקיי…" אמרתי, "בואי" הזמנתי אותה.

חשבתי שהיא תרכן על ברכי ותקבל קצת מכות, אבל היא לקחה את זה למקום יותר רחוק. היא פשוט הורידה את המכנסיים, נותרה רק בתחתוני החוטיני שלה ואז היא נשכבה לי על הבירכיים.

ישבתי כמה שניות עם הישבן המתוק של הבת שלי, בת שש עשרה, כבר אישה, ישבן חטוב, צעיר, עסיסי. תוהה מה עלי לעשות ואז הכרזתי בקול: חמש על ההתחצפות למורה ומיד התחלתי לסטור לישבניה החמודים.

השלושה הראשונים היו חלשים, השניים שבאו אחר כך כבר היו חזקים יותר.

אורית שתקה.

ליטפתי לה קצת את הישבן באופן אבהי, כך אמרתי לעצמי ואז הכרזתי: "עשר על ההתנהגות הלא יפה לאחים שלך". שוב, שלוש מכות חלשות, אבל ההמשך היו חזקות יותר. פתאום מצאתי שאני נהנה מזה, לתת מכה, לראות את סימן היד על הישבן, ללטף קצת ושוב להכות. הרגשתי סוטה, אבל המשכתי ונתתי עוד עשר על השיעורים.

הטוסיק שלה היה אדום לגמרי.

היא קמה עם פנים אדומות וסמוקות, לבשה את המכנסיים, אמרה תודה ונעלמה לתוך החדר שלה מותירה אותי עם זיקפה חצופה ומטרידה והרבה מחשבות.